דחיית תביעה נ' עו"ד בגין נזקים כתוצאה מייצוג רשלני

1.      התובעת שיוצגה בהליכים משפטיים שונים ע"י הנתבע, עורך דין במקצועו ועיסוקו, תובעת ממנו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מטיפול ו/או ייצוג רשלני במהלך ייצוגה בתביעה כספית שהגישה נגד חברת ביניבר מבני תעשיה כרמיאל בע"מ (להלן: "ביניבר").

את עיקר טענותיה נגד הנתבע ממקדת התובעת כנגד הניסוח הרשלני של תניה מסוימת בהסכם הבוררות שנחתם בינה לבין ביניבר.

2.      רקע עובדתי

התובעת עסקה במועדים הרלוונטיים בביצוע עבודות קבלנות בתחום המתכת והבניה ובעיקר בהקמת מבני תעשיה.

במסגרת עיסוקיה התקשרה התובעת (בספטמבר 1996) עם "ביניבר" בהסכם להקמת מבני תעשיה בכרמיאל, לפיו התחייבה התובעת לבנות מבנה תעשיה עבורה. לימים, לקראת סיום העבודות, התגלעו מחלוקות בין השתיים באשר ליתרת הסכומים שעל ביניבר לשלם. על רקע זה חדלה ביניבר לפרוע התשלומים להם התחייבה כלפי התובעת. לאחר מספר נסיונות לישוב המחלוקת שלא עלו יפה סיכמו הצדדים להעביר המחלוקות להכרעתו של בורר מוסכם.

ביום 3.8.98 חתמו השניים על הסכם בוררות פורמלי ומחייב.

במבוא להסכם הבוררות נקבעה, בין השאר, העובדה כי:

"הואיל ועד סיום חתימת ההסכם שילם המזמין לקבלן במחירי הסכם ההזמנה, על חשבון ביצוע העבודות סך של -.5,775,556 ש"ח לפני מע"מ בלבד..."

על אף זאת הורו הבוררים, עודד אילני - אינג' ודן שילה - אדריכל, בפסק הבורר, כי יש להפחית מסך עלות הקמת המבנה סכום של -.5,296,216 ש"ח בלבד.

סכום זה הוא הנכון והאמיתי לדעת התובעים, ואולם ביניבר חלקה עליו במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בחיפה (ואף בבית המשפט העליון), לאישור פסק הבורר ובקשת ביניבר לתיקונו (במסגרת ה.פ. 461/98 שהוגשה לביהמ"ש המחוזי בחיפה).

טענה ביניבר, בהתבססה על המבוא להסכם הבוררות, כמצוטט לעיל, כי יש לנכות מהעלות הכוללת של הקמת המבנה את הסכום -.5,775,556 ש"ח, כמצוין במבוא להסכם, כפי שצוטט לעיל, ולא את הסכום שקבעו הבוררים, היינו -.5,296,216 ש"ח. התובעת התנגדה, כמובן, לבקשה זו.

ההתדיינות בין הצדדים בסוגיה זאת התמשכה על פני תקופה ארוכה.

המחלוקת הוכרעה, בסופו של דבר, לטובת התובעת, אך אז נקלעה ביניבר לקשיים כלכליים ולא ניתן היה לגבות ממנה את הסכום שנפסק לטובתה, בפסק הבורר שאושר בסופה של ההתדיינות. 

טוענת התובעת כי בנקבו את הסכום -.5,7775,556 ש"ח במבוא להסכם שהוא, כאמור, מוטעה וכך נפסק בסופו של דבר, התרשל הנתבע והפר את חובת הזהירות החלה עליו כלפיה. התרשלות זו באה לידי ביטוי בהמנעותו מבדיקת כל המסמכים הרלונטיים ואי אימות, כראוי, את הסכום שצוין בסופו של דבר במבוא להסכם. לו היה עושה כן היה מגיע למסקנה כי ביניבר שלמה לתובעת את הסך -.5,296,216 ש"ח בלבד ואותו בלבד (ולא הסכום הנ"ל שצוין בפועל) היה עליו לציין במבוא להסכם. יתרת הסכום, היינו סך של -.479,430 ש"ח, מקורו בהפרשי הצמדה ושערוך והוא לא שולם לתובעת בפועל. לפיכך היה על הנתבע להמנע מלציינו במבוא להסכם, כחלק מהסכום הכולל שקיבלה התובעת מביניבר.  

לו כך היה נרשם במבוא להסכם, לאחר בדיקה דקדקנית וראויה של עורך ההסכם, הלוא הוא הנתבע, לא היתה קמה לביניבר כל עילה לתקוף את פסק הבוררים ולדרוש ניכוי סכום גדול יותר מהפסק שניתן על ידם, עילה שהתבססה כל כולה על הסכום הנ"ל שצוין במבוא להסכם. 

משכך, היתה נמנעת, לטענת התובעת, התדיינות כה ממושכת בין הצדדים בערכאות השונות, והיה סיפק בידי התובעת לגבות את חובה של ביניבר, כפי שנפסק ע"י הבוררים, בטרם נקלעה היא לקשיים כספיים שמנעו גביית החוב מאוחר יותר.

בנסיבות אלה, תובעת התובעת מהנתבע תשלום של כ-1,6 מליון ש"ח, הוא הסכום שנפסק לזכותה בבוררות ואשר אותו לא הצליחה לגבות מביניבר. כן תובעת היא סכום נוסף של -.750,000 ש"ח בגין הפגיעה במוניטין שלה כתוצאה מהתנהגותו הרשלנית של הנתבע וסכום נוסף של -.75,000 ש"ח כהחזר שכר הטרחה שהיא שילמה לו בגין הטיפול הרשלני הנ"ל.

הנתבע דוחה טענות התובעת ותביעותיה.

לטענתו נוסח ההסכם אושר ע"י התובעת ומנהלה מראש בטרם נחתם. עוד טוען הנתבע כי לא הוכח כלל קשר סיבתי בין הנזקים להם טוענת התובעת ובין פעלו או מעשיו כבא כוחה.

3.         דיון